"מי שאינו משקר אינו צריך לזכור כלום"

לכל אחד מאתנו  ישנה היכולת הכמעט טבעית לשקר מבלי שהצד השני יבחין בכך, אולם מה קורה כאשר יש לנו את הצורך לדעת האם הצד השני משקר לנו? ישנן סיטואציות לא מעטות בחיים בהן נדרש מאתנו לדעת האם האדם שמולנו דובר אמת או משקר לנו. השקר הוא חלק מהחיים ומהתנהלותנו כבני אדם עוד מגיל צעיר. ילדים מפתחים את מנגנון השקר הנאיבי ומבוגרים משכללים אותו לכדי שקרים אשר לא אחת מטרתם להגן עלינו כחברה. אולם מה קורה כאשר נדרש מאתנו לדעת האם אנו נמצאים בסיטואציה בה משקרים לנו ועלינו לדעת את האמת על מנת שלא נרומה, שלא יבגדו בנו? במאמר זה נעבור על הסימנים שיש לשים לב אליהם כאשר ברצוננו לבחון האם משקרים לנו

הכרות מוקדמת: על מנת לדעת מתי משקרים לך עליך להכיר בצורה טובה את האדם בו אתה חושד. אם התנהגותו של האדם שונה מכרגיל ישנו יסוד סביר לחשוד כי הוא משקר.  אם, למשל, בן הזוג שלך משנה את היציבה המוכרת שלו כשהוא מדבר איתך, הוא מדבר לאט מהרגיל, הוא נוטה לשלב ידיים יותר מכרגיל, אינו יוצר קשר עין ועוד. התנהגותו של מי שמשקר משתנה עקב מצב חוסר הרגיעה בו הוא נמצא ועקב המאמץ המחשבתי אותו הוא משקיע על מנת לשמר את הסוד. עקבו אחר שינויים בהתנהגותו של האדם אותו מכירים ושימו לב מה הוא מנסה להסתיר כאשר הוא משנה את התנהגותו בדברו על נושאים מסויימים.

שפת הגוף: כהמשך לסעיף הקודם,  על מנת לנסות ולזהות את השקרן  ניתן להשתמש בהתנהגותו הטבעית של אדם כמדד לרמת אמינותו. כאשר נעזרים בזיהוי שפת גוף, ישנן מספר מחוות גופניות והתנהגותיות, אשר שינוי בהן מעיד על שקר:

- תנועת עיניים (משתנות בתדירות גבוהה).

- הצלבת ידיים על פני הגוף

- תנועת גפיים נמרצת ומתמדת, תחושה של אי נוחות, חוסר שקט וחוסר מנוחה.

- תנועת העיניים מתמקדת לצד ימין (שימוש בצד היצירתי של המוח, האדם ממציא את הנאמר).

- מיקוד המבט בחפץ מסוים.

- שפשוף העיניים.

- עיניים פקוחות לרווחה באופן מוגזם או בולט או סגורות למחצה.

- שילוב רגליים בזמן ישיבה.

- כפות הרגליים אינן יציבות בזמן ישיבה.

- אחיזה  בחפץ, בקרסול, בברך או בחלק אחר של הרגל המוצלבת בזמן ישיבה.

- נגיעות תדירות באברי הפנים השונים כגון בשפתיים, בלחיים, צוואר, אף, פה ועוד.

- משחק בשיער המעיד על עצבנות.

- נגיעות תדירות באוזניים.

 לגבי נושא הישרת המבט לתוך עינינו בזמן השיחה- זהו איננו אינדיקטור שתמיד תקף בזיהוי שקר משום שנעשה שימוש במבט חודר כחלק מטכניקה ל"חדירה לראשו של היריב" בזמן מו"מ או תחרות ספורטיבית ולכן אין מדובר במדד מהימן לצורך זה.

 רמזים וורבאליים: שפת הגוף היא מדד אחד של היכולת לזהות שקר. אולם, ישנן מחוות אשר מקורן בלא-מודע והן אינן רצוניות לא יכולות להוות אינדיקטור לשקר ולכן נדרשת יכולת של זיהוי מילולי בדבריו של האדם.

•  תבנית מילולית של חזרה על שאלה :

שקרנים שנתפסו ינסו להרוויח זמן על מנת לחשוב או לאלתר. על מנת לעשות זאת הם יחזרו על השאלה שלך כחלק מתשובתם. לדוגמא:

שאלה- איפה היית אתמול בלילה?

תשובה- איפה הייתי אתמול בלילה? אה…הייתי עם משה בעבודה עד מאוחר

•  היסוס:

לשקרנים ישנה נטייה  לגמגם או להסס מתוך רגש אשמה או מחוסר היכולת שלהם לאלתר תשובה הולמת.

•  נידוב מידע רב יותר מהמבוקש:

השקרן עשוי להתגלות כפרנואיד לגבי עם העובדה שהוא משקר ולכן יתנדב למסור מידע רב יותר משהתבקש.

•  "מתגונן? מי מתגונן? אני ממש לא מתגונן!"

קיים מצב בו השקרן הנו פרנואיד, אך ברגע שיתחיל להתגונן לגבי שקריו זהו הזמן להמשיך בשאלות באותו הכיוון.

•  חוסר עקביות:

לעיתים אנו מזהים חוסר קונסיסטנטיות בחלקי הסיפור או האירועים שהשקרן אמר לנו. במקרה זה פשוט נדרש לקבל הבהרות.

•  "אני נותן לך את מילת הכבוד שלי"

התגוננות בצורה קיצונית על האשמות עלולה בהחלט להוות אינדיקטור לאשמה או הודאה באשמה. אמירות כגון : "אני אף פעם לא אשקר לך" או "אני נשבע לך בכבוד שלי" עשויות להוות אינדיקציה לשקרן אשר מנסה למסך את האמת ולחוש טוב עם שקריו שלו.

הקשיבו לאינטואיציה שלכם-  האינטואיציה האנושית היא כלי חזק מאין כמוהו לזהות שקר. היות ומקורה של האינטואיציה הינו בניסיון העבר שלנו, עלינו לסמוך עליה במרבית המקרים ולתת לה את האפשרות להנחות אותנו, בפרט כאשר אנו חושדים באדם המוכר לנו היטב. עשוי שימוש באינטואיציה שלכם, הקשיבו לקול הפנימי ולכו איתו, הוא עשוי להיות כלי עזר חד מאין כמוהו בזיהוי שקרים. זכרו- פרויד אמר כי האדם אינו יכול לשקר היות והשקר ינזול ויברח מכל נקבובית בגופו. אז ישנם שם שקרנים טובים יותר וטובים פחות אולם טיבו של השקר להתגלות שכן זהו טבעו של האדם.

לקריאת מאמר נוסף בנושא שקרים וסודות

מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות, קובעים בניגוד לדעה הרווחת: המשיכה ליופי איננה שטחית כפי שאנו חושבים.  נהפוך הוא, מסתבר שאישיות ומשיכה קשורים ביניהם בצורה עמוקה ורחבה. המחקרים מראים כי אישיות מייצרת משיכה, כי מראה חיצוני יפה מייצר אשליה של אישיות חיובית. בעולם הדייטים והחיזור, למשל,   חלק ממה שיקבע  עד כמה הצלחה תנחל בעולם הרומנטי תלוי ביכולתך להעריך בצורה אמיתית ונכונה את הסקס-אפיל שלך. מחקר שהתפרסם ב Psychological Science במאי 2011, מצא שישנן תכונות אופי מסוימות אשר יוצרות עבור האדם את הידיעה והתחושה המדוייקים האם בן הזוג עימם יצאו רואים בך פוטנציאל לפגישה נוספת.במסגרת המחקר רוב הנחקרים נכשלו בניבוי כוונות הפרטנר שלהם לצאת איתם שוב אולם חלקם כן הצליחו לנבא את כוונותיהם בצורה נכונה. מה גרם להם להצליח בניבוי סיכוייהם?מתברר כי תרמו לכך מספר תכונות אופי: גברים שגילו נטייה מובהקת  לסטוצים וחוסר מחוייבות ידעו לנבא בצורה טובה אם בת הזוג תרצה להפגש איתם שנית אחרי  הדייט הראשון . הנשים אשר הצליחו לנחש מי מהגברים ירצה לראותם שוב, היו דווקא הנשים אשר אופיינו כנעימות, זורמות וגילו פתיחות. החוקר סבור שנשים אשר נתפסות כנעימות גורמות לגבר שאיתן לרצות יותר לפלרטט איתן, ועל פי האופן בו מתנהל הפלירט, זורם, קל לאותן נשים לדעת או לנחש האם הוא ירצה לפגוש אותן לדייט נוסף. מבחינת הגברים שהוגדרו כסטוציונריים,החוקר סבור שתכונה זאת גורמת להם להתנהג בהתאם לכוונות המיניות שלהם.הנשים מגיבות לכך גם הן בתגובות נשיות אופייניות וברורות, ולגברים מזן זה קל יותר לקלוט ולדעת האם בת הזוג מעוניינת בהם. אם כן,  נשים הנתפסות כנעימות "מפצחות"  גברים בצורה טובה יותר, וגברים סטוציונריים קוראים נשים בצורה מדוייקת יותר טוב יותר.אולם,  מה לגבי השאר? כיצד משפיע המראה החיצוני על הדרך שבה אנו מפענחים אישיות ?

מחקר נוסף העלה שאנשים מזהים תכונות אופי ואישיות של אנשים בעלי חזות חיצונית יפה , באופן נכון ומדוייק  יותר מאשר את אישיותם של אנשים אשר אינם נחשבים יפים. המחקר טוען שבני אדם מקדישים יותר שימת לב לאנשים שנתפסים בעינינו כיפים או כמושכים . מחקרים נוספים מעידים שבני אדם אנו מייחסים לאנשים יפים ומושכים חוכמה, חברותיות וכשרון יותר מאשר אצל אוכלוסיות אחרות,פחות מושכות חיצונית.  במסגרת המחקר נמצא כי שחוץ מהעובדה שאנשים שנחשבים אטרקטיביים מבחינה חיצונית הם גם נחשבים ונתפסים בעיני האחר כבעלי תכונות אופי טובות וחיוביות וכי אנשים אחרים יכולים להבחין בצורה מדוייקת בתוכנות האופי שלהן ואף לבצע דירוג שלהן בסדר יורד. החוקר סבור שהדבר מתרחש כך מהסיבה  שהמוח מקדיש יתר תשומת לב לאנשים שנחשבים בעיניו אטרקטיביים או אסתטיים עקב ההנאה שהוא מפיק מכך- הם מעוררים יותר את סקרנותנו, אנו מתעניינים בהם מבחינה רומנטית, זוגית או מינית  או באופן כללי אנו מעוניינים בחברות איתם. פעולה זו נעימה למוח עקב העובדה  בגלל שהסתכלות בפרצוף נאה מעוררת במוח פעילות באזור הקושר בצורה ישירה לתחושות ההנאה- הקורטקס האורביטו-פרונטלי.

אך מה עם אותם אוכלוסיות אשר אינן נחשבות כ"יפות" או כמושכות" מבחינה חיצונית? מחקר מצא שתכונות אופי מסוימות תורמות לעליית  הסקס אפיל, למשל – שגם גברים וגם נשים אשר ניחנו בתכונות  אופי חיוביות כגון יושר , ייתפסו על ידי האחרים כמושכים יותר. אנשים אשר מפגינים תכונות אופי שליליות כגון חוסר הוגנות או בוטות נתפס על ידי אחרים כפחות מושך, אפילו אם הוא נראה חיצונית מצויין. המסקנה – היופי הינו בעיני המתבונן, והוא  מורכב מושפע מאד גם מתהליכים מחשבתיים אך גם ממערך ציפיות חברתיות.

אחת מתופעות חברת השפע המודרנית ואשר הפכה זה מכבר למגיפה של ממש מכונה "אכילה רגשית". רבים מהאנשים אשר סובלים ממשקל יתר מוצאים עצמם אוכלים מתוך דפוס זה אך לעיתים אינם אף מודעים לכך ולכן אינם מתמודדים עם התופעה כראוי. אולם, כיצד ניתן לזהות אכילה רגשית? מתי האדם אוכל מתוך צורך רגשי ומתי מדובר בהפרעות גנטיות או פיסיות גרידא?

עבור רבים, אחד הכשלונות הגדולים ביותר של העת החדשה, וכן אחת התעשיות הכושלות והמצליחות ביותר, הינן תעשיית הדיאטות. החברה המערבית אשר מקדשת את הרזון והאסתטיקה מנציחה על כל צעד ושעל את מודל הגוף "האידאלי" בכל אמצעי התקשורת ומביאה אנשים רבים למצבים קיצוניים בכל הנוגע למערכות היחסים אשר הם מנהלים עם המזון שלהם. על רקע זה צצות על כל צעד ושעל דיאטות מסוגים שונים אשר אמורות לתת מענה "קסם" לתופעת השמנת היתר. אולם, רוב הדיאטות הקונבנציונליות , וכן גם הביזאריות, מטפלות אך ורק בסימפטום ההשמנה ולא בדבר העיקרי- הסיבה להשמנה. למה הדבר דומה? אדם אשר סובל מכאב שיניים. הוא יכול לקחת אופטלגין ולהעלים זמנית את הכאב ולהשיג הקלה מהירה ומלאכותית, אולם אם הוא לא יילך לרופא שיניים לטיפול אשר "יעקור" את הבעיה מהשורש כאב השיניים יילך ויחזור ואף הבעיה תחריף עם הזמן. אם כן, הדיאטות השונות מתיימרות לתת בידי האדם סט כלים אשר אם יצליח ויתמיד לשמור עליהם, ישיל ממשקלו. מילות המפתח הן "אם יתמיד". הבעיה איננה נעוצה בתפריט כזה או אחר או בערכים קלוריים אלא בסיבות להשמנה. אדם אשר אוכל מתוך צרכים רגשיים לעולם לא יוכל להתמיד בתפריט דל קלוריות מאוזן היות ותפריט זה לא רק שלא יביא לירידה במשקל בטווח הארוך אלא לעיתים אף יעצים את הפרעת האכילה הרגשית עקב היותו מבוסס על מניעה ותחושת חסך מתמדת. שאלו כל אדם שמן- רובם ניסו את כל הדיאטות ויידעו לדקלם מתוך שינה את מנטרת "הסלט חסה והחזה עוף" כאחוזי דיבוק. אולם ידע אינו המפתח במקרה זה. גם לא כוח רצון או משמעת עצמית. כל אילו הינם בגדר סיסמאות ריקניות. מילת המפתח היא "דחף". האכילה הרגשית מונעת מדחפים בלתי נשלטים אשר נותנים בידי האוכל את הכוח להביא לרווחתו הרגשית של האדם ולא לתחושת שובע פיסית.הרעב הוא רעב רגשי ולא רעב פיסי. וכאן מקור הבעיה. עבור אנשים רבים שהאוכל מהווה מקור בלתי אכזב בחייהם לנחמה, תמיכה, בריחה ואמצעי להקהיית החושים המוצפים תדיר. היות והאנשים הסובלים מהפרעת האכילה הרגשית נוטים מטבעם לצרוך מוצרי שומן רווי, עתיר קלוריות וסוכרים, הם בוחרים להשתמש במזון לעיתים כחומר מאלחש רגשות. האוכל, אשר אינו שופט אותם ונמצא תמיד שם בשבילם, מהווה אמצעי התמודדות הרסני לרגשות המציפים אותם ואשר אינם יודעים כיצד להתנהל מולם בצורה רגשית או שמעדיפים להדחיק אותם ולא להתייצב כנגדם. מזונות מסוג זה תורמים, בצורה ממשית ביותר, לקהות חושים. הדבר נעשה על ידי התפרקות הגלוקוז אשר מקורו בסוכרים ויצירת אפקט אנרגטי גבוה אשר תורם באופן קצר מאד וזמני להתרוממות רוח אולם לאחריו מגיעה "צניחת הסוכר" (sugar drop) אשר מובילה לתחושת נמנום וקהות חושים ועייפות אשר מאפשרות לאדם בריחה מרגשותיו. ממש כמו סם. האוכל בעת המודרנית הפך לסם שעצם היותו מסוכן כל כך הינה העובדה שהוא זול, זמין אבל בעיקר-חוקי. אם בעבר האדם נאלץ לעבוד עבור מזונותיו, לעמוד על תוכנם המלא ולחיות בצורה ישירה את נושא העיסוק באוכל, הרי שבעת המודרנית, עם חדירתו המואצת של המזון המעובד עתיר הכימיקלים וחומרי השימור, הצבע,הריח והטעם, ובעיקר עם השתכללותן של מכונות השיווק העוצמתיות של ענקי המזון,ומחירו הנמוך של מזון זה-מגיפת ההשמנה הולכת ומתעצמת בעולם המערבי. המשולש העוצמתי של מחיר זול,זמינות ושטיפת מוח עושים את שלהם.

השאלון הבא מציג את עשרת הסימפטומים הנפוצים לזיהוי דפוסי אכילה רגשית. ענו על השאלות הבאות ונסו לזהות את עצמכם:

1. האם קורה לכם שאינכם חשים סיפוק בזמן האכילה\ארוחה?
2. האם קורה שאינכם נהנים מתחושת המלאות שמגיעה בעקבות הארוחה?
3. האם ישנה תחושה של מלאות פיסית ואף כבדות לאחר האוכל אך עדיין קיים הדחף לאכול?
4. האם אתם חושבים על אוכל גם בזמן שאתם אמורים להיות עסוקים בנושאים אחרים?
5. האם בכל פעם שמציף אתכם רגש שלילי כמו כעס, עצב או חרדה אתם נוטים לאכול?
6. האם יש לכם משיכה חזקה במיוחד לג'אנק פוד עתיר סוכרים, פחמימות ושומן רווי?
7. האם ישנם מצבים בהם אתם מוצאים את עצמכם אוכלים על מנת להרגיש טוב יותר?
8. באם קיימת בעיה בריאותית שמקורה באכילה לא נכונה, דוגמת סכרת או ערכי כולסטרול גבוהים, האם עדיין קשה לכם לאמץ דפוס של הימנעות מאכילה אשר פוגעת בכם?
9. האם קיימת אצלכם דאגה תמידית כי תמיד יהיה בהישג יד מזון עתיר שומנים\קלוריות או סוכרים?
10. האם אתם סובלים מהשמנת יתר ואינכם מסוגלים להתמודד איתה לבדכם?

אלו הם עשרה סימנים לדפוסי אכילה רגשית . האם חלקם מופיעים גם אצלכם? אנשים המתנהלים מתוך אכילה רגשית יתקשו יותר מאדם אשר אינו מתנהל מתוך דפוס זה להתמיד בדיאטות היות ומקורות הרעב אינם פיסיים ולכן ההתמודדות איתם צריכה להיות על בסיס רגשי\התנהגותי. הטיפול באכילה רגשית יכול להתמקד בכמה מוקדים, החל מטיפול בשיחות ועד פתרונות כגון דיקור סיני אשר מטרתו לשלוט בדחף וכן באמצעות כדורים אשר מטרתם למתן את השפעות החרדה, הדיכאון ושאר הרגשות השליליים אשר מובילים את האדם לאכילה מסוג זה. כל אחד ימצא את הפתרון המתאים לו והיעיל יותר עבורו.

שאלון זה אינו מהווה תחליף לאבחון איש מקצוע וטיפול מקצועי ומהווה אינדיקציה כללית בלבד לתופעה.

"המצוינות איננה פעולה אלא הרגל" – אריסטו

איזה משפט נפלא וחכם של הפילוסוף וההוגה היווני אריסטו. מה אומר לנו למעשה אריסטו? הוא מראה לנו את הדרך למצויינות כפונקציה של הרגל, וההרגל כוחו בתירגול. ההרגל הינו תוצר של התירגול. אריסטו מראה לאדם את הדרך ליצירת מצויינות בחייו האישיים כפונקציה של הרגל, של פעולה הנעשית באופן אוטומטי ולמעשה מהווה חלק אינטגרלי מאורח חייו של האדם. חישבו על כך- אדם המתרגל מצויינות כל חייו, הרי שיצטיין בכל אשר יעשה, שהרי הוא "רגיל" לכך, זוהי דרכו בעולם. הוא אינו יודע ומכיר אחרת.

ומדוע אני מביא את הציטוט של אריסטו? אני רוצה לדבר הפעם על ספר, על רב מכר עולמי של הסופר סטיבן קובי אשר נקרא "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד". מדובר בספר שחולל מהפיכה בדפוסי החשיבה של אנשים רבים ברחבי העולם לגבי התנהגותם והתנהלותם והעניק להם כלים ליצירת הרגלים אשר יהפכו אותם לאפקטיביים יותר, יעילים יותר. ל"הרגלים" כוח רב בחיינו היות ומדובר בדפוסי התנהגות אשר חוזרים על עצמם. אם חושבים על כך,  בסופו של יום, אופיו של האדם הינו אוסף כל הרגליו. לפיכך, ההרגל הינו נקודת המפגש של שלושה דברים- הרצון שלנו, הכישורים שלנו ומאגר הידע שלנו. אסופת שלושת הדברים האילו יוצרים את מה שאנו מכנים "הרגל". ה"ידע" הינו התאוריה, מה יש לעשות ומדוע יש לעשות זאת בדרך זו. ה"כישורים" הם הדרך לעשות זאת ואילו ה"רצון" הינו המניע שלנו, המוטיבציה לעשייה שמניעה אותנו. על מנת להפוך התנהגות להרגל על שלושת התנאים המובאים להלן להתקיים.

עפ"י סטיבן קובי, שבעת ההרגלים אותם הוא מציין הינם הרגלי אפקטיביות והיות והם מושתתים על עקרונות ולכן הופכים להיות חלק מאופיו של האדם וקונים את מקום מושבם ביסוד אופיו. ולהלן שבעת ההרגלים:

הרגל מספר אחד-

הייה פרואקטיבי: משמעותה של פרואקטיביות היא שכבני אדם היננו אחראים לחיינו. התנהגותנו הינה פועל יוצא של החלטותינו, ולא של התנאים בהם אנחנו נתונים. משמע, שמורה לנו היכולת לבחור בתגובה. יש לנו היכולת להכפיף רגשות לערכים. בידנו היוזמה והאחריות לגרום לדברים שיתרחשו. התנהגותנו יכולה להיות בחירה מודעת המתבססת על ערכים, ואיננה תוצר של תנאים שיסודם ברגשות.

הרגל מספר שתיים-

צפה את הסוף מראש: לצפות את הסוף מראש, משמעו הבנה בהירה של יעדי החיים מן ההתחלה. לדעת לאן אתה הולך כדי שתבין טוב יותר היכן אתה נמצא היום, וכדי שהצעדים שתנקוט יהיו תמיד בכיוון הנכון.

הרגל מספר שלוש-

קבע לך סדר קדימויות: ניהול יעיל מתבטא באמצעות פרמטר מדוייק- קביעת סדרי עדיפויות. הפרמטר השני הינו דבקות במטרה שהצבת. מטבע הדברים, נטייתנו הטבעית כבני אדם הינה לטפל קודם בדברים המוגדרים כ"דחופים". אנשים יעילים ואפקטיביים נמנעים מטיפול בעניינים שאינם חשובים, גם אם הם דחופים, ומתמקדים בעניינים שאנים "כיבוי שריפות" אלא חשובים יותר לקידום המטרות וסדרי העדיפויות שלהם.

הרגל מספר ארבע-

"אני מנצח\אתה מנצח" : השקפת עולם במסגרתה החיים הינם מפעל שיתופי ולא זירת תחרות. במסגרת תפיסת עולם זו כל הסכם או התקשרות עם האחר מניבה תוצאה חיובית לשני הצדדים ועקב כך הדבר יוצר תחושת מחייבות האחד לשני ולמטרה. חשיבה ברוח זו מייצרת אפשרות שלישית, אפשרות שהיא אינה "שלי" או "שלך" אלא אפשרות חדשה, יצירתית יותר ונעלה יותר.

הרגל מספר חמש-

בקש להבין תחילה,ואז להיות מובן: חישבו על כך- מרבית האנשים אינם מקשיבים על מנת להבין אלא על מנת להשיב. הם או מדברים או מתכוננים לדבר. במהלך ההקשה הדברים הנאמרים להם עוברים עיבוד ופרשנות אישית שלהם ומייד משליכים מחייהם שלהם ומהאירועים שקרו להם על גבי בן שיחם. אם נבין כי הצורך האנושי החזק ביותר, לאחר הצורך בקיום פיסי, הינו הצורך להיות מובן- מדובר בהישרדות פסיכולוגית ובצורך הבסיסי של כל אחד מאיתנו לקבל הערכה וחיזוקים. הרגל אפקטיבי זה מעמיד מעל הכל את הצורך לתת לאחר את "המרחב הפסיכולוגי" לו הוא זקוק ורק לאחר מכן לנסות ולהשיג את השפעתנו עליו.

הרגל מספר שש-

חפש דרך לסינרגיה: סינרגיה הנו מצב בו השלם גדול מסך חלקיו. יצירת סינרגיה בחיים הינו הביטוי הגבוה ביותר של אימוצם של כל ההרגלים האפקטיביים. על מנת לייצר חיים מתוך סינרגיה יש לנטוש את אזורי הנוחות המוכרים לנו ולצעוד באומץ אל עבר הלא-ידוע מתוך בטחון עצמי גדול מאד ואמונה עצמית. חשיבה סינרגטית מביאה לידי ביטוי את כל דרכי החשיבה של שאר ההרגלים תוך יצירת צורת חשיבה חדשה ומנצחת. המפתח ליצירת תקשורת והתנהלות סינרגטית אפקטיבית היא קודם כל ההכרה במגבלות שלנו והתנהלות מתוך צניעות וענווה. רק התנהלות מתוך צניעות מאפשרת פתיחת והרחבת האופקים לדרכי חשיבה חדשות ויצירת שיתופי פעולה וסינרגיות מועילות.

הרגל מספר שבע-

שפר את יכולתך האישית: עקרונות ההתחדשות העצמית. יישום הרגל זה מקיף את שאר ההרגלים שמציג סטיבן קובי ומאפשר את קיומם. תהליך זה מציג את הצורך בהתחדשות בארבעת הרבדים החשובים של קיומנו: הפיסי, הרגשי חברתי, המנטלי והרוחני. תהליך ההתחדשות יהפוך לאפקטיבי במלואו ואופטימלי רק כאשר ננהל את תהליך ההתחדשות בכל ארבעת הפרמטרים בצורה מאוזנת. כל פעולה אשר נעשית במטרה לשפר את אחד מהמימדים מביאה עימה שיפור אוטומטי גם בשאר הרבדים, כל שיפור במצב אחד הרבדים מביא עימו שיפור ברובד אחר.

אילו הם ההרגלים האפקטיביים כפי שמציג אותם סטיבן קובי על קצה המזלג. אין אני אומר שהטמעה שלהם ואימוץ מלא שלהם בחיינו הינו דבר פשוט. להיפך, מדובר בשינוי עמוק של דפוסי חשיבה ובעיקר הרגלים שהשתרשו שנים רבות והפכו אותנו למי שאנחנו. אימוץ ההרגלים כדרך חיים הינה משימה גדולה אך נעלה ששכרה בצידה. אתם מוזמנים לקרוא את הספר במלואו על מנת להבין לעומק את משמעותם של ההרגלים וכיצד להטמיע אותם בחייכם-זה כדאי.

סיפורים ומטאפורות הינם כלי עזר מצויינים למטפל.  דרך הסיפור יכול המטפל להמחיש, להדגים ולהשתמש ןלהראות את הדרך לפתרון הקונפליקט מול סיטואציות מחייו של המטופל בצורה שאינה "מאיימת" עליו ומשרתת אותו ככלי מצויין לשיקוף. אחד הסיפורים שאני אישית אוהב לספר לקוח מימי מלחמת העולם השנייה. הסיפור מתאר כיצד יום אחד גילו אנשים ביערות גרמניה אדם מבוגר, לבוש במדי בנות הברית ואוחז בנשק מיושן ולא תקין. התקופה הייתה כבר שמונה עשרה שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה אך הגבר התנהג בחשדנות, היה תוקפני ונהג כאילו הוא עדיין בשדה הקרב. האנשים אשר מצאו אותו תהו לפשר התנהגותו המיליטנטית המוזרה של הגבר ולתדהמתם גילו דבר מדהים- האיש נמצא ביערות עוד מימי מלחמת העולם השנייה והסיבה שהוא מתנהג כפי שהוא מתנהג הינה מדהימה מצד אחד וטריוויאלית בפשוטתה מצד שני- איש לא סיפר לו כי המלחמה נגמרה!

איני יודע עם הסיפור הזה הינו מבוסס על מקרה אמיתי או שמדובר בסוג של אגדה אך אני מאד אוהב להשתמש בו. ישנם אנשים אשר חוו חוויות רבות בימי חייהם, חלקן קשות ומצלקות אשר הטביעו את חותמן העמוק על אישיותו של האדם. אולם, פעמים רבות אני נתקל במטופלים אשר בגרו, המשיכו בחייהם, הצליחו (מי יותר ומי פחות) בקריירה שלהם אולם הם ממשיכים להתנהג כאילו מאורעות העבר עדיין אקטואליים ועדיין הינם בעלי השפעה ונוכחות על פרק חייהם הנוכחי. מטופלים אילו פועלים פעמים רבות בדרכים אשר הינן פוגעניות לסביבה אך גם לעצמם. עצם שימור האנרגיה השלילית והנצחתה בהתנהגותם תוך פגיעה במערכות היחסים שלהם והקריירה מהוות אבן נגף משמעותית להתקדמותם בחיים.

כבר נתקלתי במטופלים אשר חוו התעללות רגשית בילדותם והתבגורתם אולם המשיכו להתנהל מול כולם כאילו הם עומדים לפגוע בהם בכל רגע נתון. והם התנהגו כך למרות שהגורם המתעלל כבר מזמן יצא מחייהם וההתעללות הסתיימה. אולם, עבורם, ההתעללות לא הסתיימה בפועל. הם ממשיכים ומקיימים אותה בנפשם הם ומתנהלים מול כל העולם במגננה או התקפה תמידיים, מייחסים את הרע מכל לסביבתם ותמיד עומדים על המשמר. התנהגות זו נוצרה בימים בהם האדם חווה את ההתנהגות אשר הצדיקה את התגוננותו או התקפתו, אולם שימור דפוסים ומנגנוני אילו לא רק שאינם משרתים אותו יותר בזמן מסויים אלא אף פוגעים בו.

איני אומר כי זה קל להפטר ולהתנער מדפוסי עבר אשר נוצרו כתוצאה מנסיבות חיים כאלו ואחרות. לדפוסים אילו היה כנראה בעבר תפקיד משמעותי בחיי האדם אולם עלינו "לסרוק" את התנהגותנו כל העת ולבדוק אילו משובים אנו מקבלים מהסביבה לגבי התנהלותנו והתנהגותנו, מה בדפוסים אילו מעכב אותנו ומה מרחיק אותנו מאיכות החיים שהיינו מבקשים לעצמנו. אולם, לטעמי, הדבר החשוב הוא להבין את מקורות הדפוסים על מנת לבצע שחרור אמיתי, מרצון, שלהם על מנת להתקדם בחיים.

שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

1. האם יש לכם התנהגויות שנראות תמוהות לסביבה?
2. האם יש לכם התנהגויות אשר אינן תואמות את הסיטואציה בהם אתם נמצאים לפעמים?
3. האם אתם מוצאים את עצמכם נוהגים בצורה פוגענית באחרים מבלי לדעת למה?
4. האם אתם מתנהגים לעיתים בניגוד גמור למה שאתם מכנים "האופי שלי"?
5. האם אתם מזהים בעצמכם לעיתים תגובות קיצוניות לסיטואציות מינוריות?
6. האם אתם נוהגים באופנים מסויימים כלפי אנשים מסויימים מבלי לדעת למה?

מענה חיובי על שאלות אילו אינו בא להעיד דווקא על סימפטום כזה או אחר ואינו מהווה אינדיקציה לבעיות אולם תפקידו לעורר מחשבה- האם גם אתם עדיין נלחמים מלחמות שהסתיימו מזמן? האם כל ההתנהגויות הנוכחיות שלכם משרתות אתכם בצורה חיובית או שמא מעכבות את התקדמותכם בחיים? מול מי באמת אתם מתנהלים כאשר אתם מתנהגים כפי שאתם מתנהגים? חומר למחשבה…

אני לא זוכר הרבה מלימודי הספרות שלי בתיכון. לא רק כי זה היה ממש מזמן אלא שגם אז לא הייתי ממש מעורב.  הדבר היחיד שאני זוכר משעורי ספרות זה הסיפור המחריד והמרתק הזה. עד היום אני זוכר את הספרון הקטן השחור עם קובץ סיפורי אנטון צ'כוב שהכיל בתוכו את היצירה הזו. אני זוכר איך רותקתי לאווירה המעיקה ועוכרת שלווה שיצר אנטון צ'כוב בסיפור האימה הזה, כיצד הוא הצליח להעביר את האווירה של חוסר המנוחה של וארקה הצעירה שכל מה שהיא רוצה הוא דבר אחד- לישון. מניעת הצורך הכל כך בסיסי הזה מהבחורה הצעירה מביאה אותה לכדי הזיות קשות ועד מציאת פתרון האימים למצוקתה הקשה מנשוא. סיפור עוכר שלווה אמיתי. אפילו בתור תלמיד צעיר מצאתי עצמי יכול לשמוע את זעקותיו וצרחותיו הבלתי נגמרות של התינוק, יכולתי לחוש את חוסר האונים שמרגיש כל הורה לנוכח מצוקת הילד. כל הורה יוכל לספר לך בנקל כי אחד הקשיים הגדולים ביותר הוא המחסור התמידי של שעות שינה. ההתנהלות הלילית יוצאת הדופן, השינה הטרופה עם עין אחת פקוחה ואוזן אחת כרויה היא נחלת רוב ההורים בשנה הראשונה. וכל מה שהם רוצים זה דבר אחד-לישון.

לישון-אנטון צ'כוב

"לילה. האומנת, וארקה, נערה כבת שלוש – עשרה, מנענעת עריסה עם תינוק ונוהמת חרישית: "נומי – נומי ני, שיר אשירה לילדי…"

לפני האיקונין דולקת מנורת לילה ירוקה. לאורך כל החדר, מקרן זווית אחת לשנייה, נמתח חבל, ועליו חיתולים ותחתוני מידות שחורים. מן המנורה נופל על התקרה כתם ירוק גדול, והחיתולים והתחתונים מטילים צללים ארוכים על התנור, על העריסה, על וארקה… כשהמנורה מתחילה להבהב, קמים הצללים והכתם לתחייה, ומתחילים לנוע כמו ברוח. מחנק. בחדר נישאים ריחות של חמיצת כרוב ושל פרקמטייה סנדלרית.

התינוק בוכה. קולו נצרד כבר מזה שעה ארוכה. הוא הגיע עד אפיסת כוחות, אך ממשיך לצרוח, ואין לדעת מתי יירגע. וארקה מתאווה לישון. עיניה נעצמות. ראשה מט לנפול, וצווארה דואב עליה. אינה יכולה להניע בעפעפיה ובשפתיה, ומדמה היא, שפניה יבשו והתאבנו, וכי ראשה הפך קטנטן כראש סיכה. "נומי – נומי נומי – ני" נוהמת היא, "אבשל דייסה לבני"…

מאחורי התנור מצרצר הצרצר. מאחורי הדלת, בחדר הסמוך, נוחרים בעל הבית ושולייתו, אפאנאסי… העריסה חורקת במעין נהי תחנונים. וארקה נוהמת, וכל הצלילים הללו נמסכים ללחן לילי מרדים – לחן הערב כל כך לאוזן אדם העולה על משכבו. אך כאן הוא מקניט ומענה, שכן הוא נוסך תנומה, ולישון – אסור, כי אם חלילה תירדם וארקה, יכו בה בעליה מלקות נאמנות.

המנורה מהבהבת. הכתם הירוק והצללים מתחילים לזוע, נדחקים לתוך עיניה הקפואות והפקוחות למחצה, והופכים במוחה הרדום לחלומות ערפיליים. היא מדמה לראות עבים אפלים, הדולקים על פני השמיים, אלה בעקבות אלה. דולקים ומצווחים בקול תינוק. אך הנה נושבת רוח, העננים נמוגים, ווארקה רואה לפניה כביש טובל בבוץ דליל. על פני הכביש מתמשכות שיירות עגלות, אנשים שתרמילים על כתפיהם, משרכים רגליהם, וצללים מתרוצצים אנה ואנה. משני עברי הכביש, מבעד לערפל זעוף צונן, נשקפים יערות. לפתע צונחים האנשים עם התרמילים והצללים ארצה, אל תוך הרפש הדליל. "למה זה"? שואלת וארקה. "לישון, לישון!" משיבים לה האנשים, וכהרף עין שוקעים בשינה עמוקה. שנתם ערבה, ועל חוטי הטלגראף יושבים עורבים, צורחים בקול תינוק ושוקדים להעיר את הנמים.

"נומי –נומי, נומי – ני, שיר אשירה לילדי…" נוהמת וארקה, והנה, הפעם היא בבקתה אפלה ומחניקה. על גבי הרצפה מתחבט מצד אל צד אביה המנוח, יפים סטפאנוב. אין היא מבחינה בו, אך שומעת היא איך הוא מתעוות במכאוביו על פני הרצפה, וגונח. אצלו, כפי שהוא נוהג לומר, "התלקח הבקיע". הכאבים עזים מכדי שיוכל לומר דבר, והוא אך שואף אל קרבו אוויר מלוא ריאותיו, ושיניו נוקשות בקצב של תיפוף מרוסק "בו – בו – בו – בו"…

האם, פלאגיאה, אצה דחופה אל האחוזה, אל בית האדונים, להודיע שיפים גווע. היא הלכה כבר לפני שעה ארוכה, ומן הראוי היה שתשוב. וארקה שוכבת ערה על דרגש התנור ומטה אוזן לנקישות ה – "בו – בו – בו" של אביה. אך הנה נשמעים קולות. מישהו הגיע אל הבקתה. האדונים שלחו רופא צעיר, שבא אליהם להתארח, מן העיר. הרופא נכנס אל הבקתה. אין רואים אותו בחשיכה, אך שומעים את שיעולו ואת הדלת בטריקתה. "הדליקו אור" אומר הוא. "בו – בו – בו" משיב יפים. פלאגיאה מזנקת לעבר התנור ומתחילה לחפש את כלי החרס עם הגפרורים. חולפת דקה של דומייה. הרופא מפשפש בכיסיו ומצית גפרור משלו. "מיד, אדוני, מיד" אומרת פלאגיאה, יוצאת מן הבקתה בריצה, ומקץ שעה קלה חוזרת, ובידה בדל נר.

לחיי יפים סמוקות, עיניו בורקות, ומבטו חד עד כדי זכות מבט, שכאילו חוצה במפולש את הבקתה ואת הרופא גם יחד. "נו, מה לך? מה זה עלה בדעתך?" אומר הרופא ונרכן מעליו. "אהה! האם מזמן כך אצלך?"  "מה-ה? הגיעה השעה למות, הוד מעלתך, נחרץ דיני…" "חדל לפטפט שטויות… נרפא אותך!" "כרצונך, הוד מעלתך, מודה בהכנעה, אלא שיודע אני בבטחה… כשבא המוות, אין מה לעשות". רופא טורח עם יפים כרבע שעה. אחר כך קם ואומר: "אין ביכולתי לעשות דבר… עליך לנסוע לבית החולים, לניתוח. סע מיד… סע בלי ויכוחים! קצת מאוחר, הכל כבר ישנים בבית החולים, אך אין בכך כלום, אתן לך פתק, שמעת?"

"אדוני, וכי במה יסע?" אומרת פלאגיאה. "אין לנו סוס". "אין דבר, אבקש את האדונים, הם יתנו סוס". הרופא פרש, הנר כבה, ושוב נשמע "בו – בו – בו"…

נקפה כמחצית השעה ומישהו קרב אל הבקתה. אכן, האדונים שלחו כירכרה, להעביר את יפים לבית החולים. הוא מכין עצמו ונוסע…

אך הנה מפציע בוקר בהיר ונאה. פלאגיאה אינה בבית. היא שמה פעמיה אל בית החולים, להיוודע מה עלה לו, ליפים. אי שם בוכה תינוק. וארקה שומעת כיצד אי – מי מפזם בקולה שלה: "נומי – נומי נומי – ני, שיר אשירה לילדי…"  פלאגיאה חוזרת, היא מצטלבת ולואטת: "סידרו לו את הבקיע, אך לפנות בוקר השיב רוחו לאלוהים… תהי נפשו צרורה בצרור החיים, מנוחתו עדן… אמרו שאיחרו את המועד… אילו הקדימו…"

וארקה יוצאת היערה ובוכה שם, אך לפתע חובט מאן דהוא בעורפה בכוח כה רב, עד כי מצחה נחבט בגזע עץ הליבנה. היא מרימה את עיניה ורואה את הסנדלר, בעליה, ניצב לפניה. "הכך, מנוולת?" אומר הוא. "התינוק בוכה, ואת ישנה?" הוא מורט באוזנה עד לכאב חד, והיא מנערת את ראשה, מנענעת את העריסה ומנהמת את פזמונה. הכתם הירוק, צללי התחתונים והחיתולים מתנועעים, קורצים לה, ועד מהרה אופפים שוב את מוחה. ושוב היא רואה את הכביש המכוסה בוץ דליל. האנשים עם התרמילים על כתפיהם והצללים התפרקדו להם, וישנים שינה עמוקה. בהביטה בהם, תוקפה רצון אדיר לישון. בעונג רב היתה שוכבת, אך אמה, פלאגיאה, צועדת בסמוך לה, ומאיצה בה. השתיים נחפזות העירה, להשכיר עצמן לעבודה. "נדבה, למען ישו הצלוב" מבקשת האם אצל עוברים ושבים הנקרים להן בדרך. "עשו עמנו חסד, אדונים רחמנים!"

"תני את התינוק!" משיב לה קול מוכר של מאן דהוא. "תני את התינוק!" חוזר ושונה הקול, הפעם בנימה גסה וכעוסה. "את ישנה, בת בליעל!"  וארקה מזנקת ממקומה, ובפנותה כה וכה מתחילה היא להבין: אין כאן לא כביש ולא עוברים ושבים, רק בעלת הבית עומדת במרכז החדר. היא באה להיניק את תינוקה. בעלת הבית, אשה בריאת בשר ורחבת כתפיים, מיניקה ומרגיעה את התינוק. וארקה מתבוננת בה כרתוקה, ומצפה שתסיים, ומאחורי הוילונות מכחיל כבר האויר. הצללים והכתם הירוק, שעל גבי התקרה, מחווירים והולכים. הבוקר ממשמש ובא.

"קחי!" אומרת בעלת הבית ורוכסת את הכתונת על חזה. "בוכה הוא, כנראה נתן בו מישהו עין רעה". וארקה נוטלת את התינוק, משכיבה אותו בעריסה, ומתחילה לנענעו שוב. הכתם הירוק והצללים נעלמים אט אט, ושוב אין מה שיחדור לראשה ויערפל את מוחה, אך החשק העז לישון מציק לה כמקודם. מה נוראה התשוקה הזו, לישון! וארקה משעינה את ראשה על שפת העריסה ומנענעת בכל גופה, כדי לגבור על התנומה, אך העיניים נעצמות על אף הכל וראשה כבד.

"וארקה, הסיקי את התנור!" נשמע מאחורי הדלת קולו של בעל הבית. אין זאת, כי צריכה היא לקום ולהתחיל בעבודת יומה. וארקה מניחה לעריסה ורצה אל המחסן, כדי להביא משם עצים להסקה. היא מרוצה. בשעת הריצה וההליכה, אין החשק לישון מציק, כשם שהוא מציק בשעת הישיבה. היא מביאה את גזרי העצים, מסיקה את התנור, וחשה היאך מתיישרות פניה המאובנות, וכיצד מצטללות מחשבותיה. "וארקה, שפתי את המיחם!" צועקת בעלת הבית. וארקה מפצלת גזר עץ ומכינה קיסמים, אך טרם הספיקה להציתם ולהכניסם למיחם, היא שומעת פקודה חדשה: "וארקה, צחצחי לבעל הבית את הערדליים!" היא יושבת על הרצפה, מצחצחת את הערדליים ומהרהרת, כי טוב היה להכניס את הראש אל תוך הערדל הגדול והעמוק ולנמנם מעט בתוכו, אך לפתע מתחיל הערדל לגדול ולתפוח, וממלא בממדיו את כל החדר. וארקה שומטת מידיה את המברשת, אך מייד מנערת את ראשה, לוטשת את עיניה ומשתדלת להביט בעצמים בדרך, שלא יגדלו ולא יתנועעו לנגד עיניה.

"וארקה, שטפי מבחוץ את המדרגות, בושה בפני הלקוחות!" וארקה שוטפת את המדרגות, מכבדת את החדרים, אחר כך מסיקה את התנור השני ורצה אל החנות. אכן רבה העבודה, אין רגע פנאי. אך קשה מכל הוא לעמוד במקום אחד ליד השולחן, בשעת קילוף תפוחי האדמה. הראש נמשך אל השולחן, התפודים מתנמרים לנגד העיניים, הסכין שומטת מהיד, ובסמוך מסתובבת בעלת הבית, שמנה וכעסנית, שרווליה מופשלים, והיא מדברת בקול מחריש אוזניים. ועוד, קשה מאד, ממש עינוי, להגיש בשעת הצהריים, לכבס ולתפור.

יש רגעים, בהם אוחז בך רצון עז להתעלם מן הכל, לצנוח ארצה ולישון. כך חולף היום. וארקה עוקבת בעיניה אחר החלונות החשכים, לוחצת על רקותיה המתאבנות, ומחייכת בלי דעת מדוע. אפלולית הדמדומים לוטפת את עיניה ומבטיחה לה שינה קרובה, עמוקה. ובערב באים אורחים אל הבעלים.

"וארקה, שפתי את המיחם!" צועקת בעלת הבית. המיחם בבית הבעלים קטן. טרם גמעו האורחים תה לרוויה, וכבר יש לשוב ולחמם אותו חמש פעמים, בזו אחר זו. תמה פרשת התה, ווארקה נשארת נטועה על מקומה, מתבוננת באורחים ודרוכה לפקודות. "וארקה, רוצי וקני שלושה בקבוקי בירה!" היא ניתרת ממקומה ומשתדלת לרוץ מהר ככל האפשר, להתנער מן התנומה.

"וארקה, רוצי והביאי וודקה! וארקה, היכן המחלץ? וארקה, הכיני דג מלוח!"

אך הנה פרשו להם האורחים סוף סוף. מכבים את האורות, ובעלי הבית שוכבים לישון.

"וארקה, נענעי את התינוק!" נשמעת הפקודה האחרונה. מאחורי האח פוצח הצרצר בשיר. הכתם הירוק על התקרה, וצללי התחתונים והחיתולים מתחילים שוב לחדור לעיניה העצומות למחצה, הם מרצדים ומערפלים את מוחה.  "נומי – נומי נומי – ני" מנהמת היא, "שיר אשירה לילדי"… אך התינוק צורח עד לאפיסת כוחות. וארקה רואה שוב את הכביש המזוהם, את האנשים עם התרמילים על כתפיהם, את פלאגיאה ואת האב, יפים. היא מבינה הכל, היא מכירה את כולם, אך מבעד לתנומתה איננה יכולה לתפוס בשום פנים ואופן מהו הכוח הכובל את ידיה ורגליה, המעיק עליה ויורד לחייה. היא פונה כה וכה, לבקש אחריו, כדי להיגאל ממנו, אך אינה מוצאת אותו. לבסוף, בכלות בה כל כוח, היא אוזרת שוב מאמץ אחרון, מאמצת עיניה ולוטשת אותן כלפי מעלה, לעבר הכתם הירוק, המרצד. היא מטה אוזן לצווחה ומוצאת לבסוף את האוייב היורד לחייה.

אויבה? – הרי זה התינוק!  היא צוחקת. הדבר מופלא בעיניה. כיצד זה לא נתנה לפני כן דעתה לעניין פעוט כל כך? הכתם הירוק, הצללים, ואפילו הצרצר, דומה שאף הם צוחקים ומשתאים.

מדוחי שווא משתלטים על וארקה. היא קמה מן השרפרף, בחיוך רחב על שפתיה. בלא למצמץ בעיניה, היא מהלכת בחדר אנה ואנה. נעמה לה מאד המחשבה, שהיא עומדת להיגאל מהתינוק, הכובל את ידיה ואת רגליה.

להורג את התינוק, ואחר כך לישון, לישון, לישון……….

וארקה צוחקת וקורצת לכתם הירוק, ומאיימת עליו באצבע צרדה. מתגנבת אל העריסה וגוחנת מעל לתינוק, ולאחר שחנקה אותו, ממהרת היא לשכב על הרצפה בצחוק של אושר. הנה, עכשיו תוכל לישון…

וכהרף עין היא שוקעת בשינה עמוקה, שנת מרמיטה – – – – – – -"

ראיון בתוכנית "בריאות 10" עם רפי קרסו. הראיון עוסק בטיפולים קצרי מועד באמצעות פסיכותרפיה הוליסטית וכן בפענוח ואבחון אישיות באמצעות ציורי מבוגרים

איזה טיפוס אתה על פי הרפואה הסינית?

הרפואה הסינית מחלקת את האדם לחמישה סוגי טיפוסים מרכזיים. כאשר נתקלתי בחלוקה מצאתי אותה מרתקת ואף נכונה באספקטים רבים של אבחון האישיות שלי עצמי באמצעות כלי זה. לפיכך, בחרתי להביא לכם שאלון מודעות מעניין מאד אשר בא לסייע בידיכם איזה טיפוס אתם מחמשת האלמנטים ברפואה הסינית.

שאלון זה המחולק ל-5 קטגוריות כאשר כל קטגוריה מייצגת את את אחד האלמנטים. יש לסמן כל תשובה חיובית ולסכם את סך התשובות החיוביות של כל קטגוריה בנפרד. הקטגוריה בעלת המספר הגבוה ביותר של התשובות החיוביות מייצג את האלמנט הדומיננטי באישיותך. שאלון זה למטרות אישיות בלבד ואינו נועד לאבחון מקצועי.

קטגוריה ראשונה
1. אתה יוזם ומתחיל פרוייקטים?
2. יש לך בעיה עם סמכות?
3. אתה סובל מכאבים נודדים באזורים שונים בגוף?
4. אתה אסרטיבי ופועל בבטחון?
5. איטיות "וידיים שמאליות" באחרים מעצבנים אותך?
6. אתה אוהב להלחם גם כשסיכויי ההצלחה נמוכים ולהוכיח שאתה יכול?
7. אתה תמיד עסוק או הולך לאן שהוא?
8. יש לך לחץ דם גבוה?
9. אמרו לך יותר מפעם אחת שאתה לא מתפשר?
10. אתה תמיד צריך להיות הראשון והכי טוב?
11. לשבת בבידוד משגע אותך?
12. אתה סובל מהתכווצויות שרירים?
13. אתה נוטה לקבוע חוקים ואז להפר אותם?
14. אתה מתלהב מכל מה שאתה עושה?
15. אתה חלוץ ופורץ דרך בכל מעשיך?

קטגוריה שניה
1. היית מתאר את עצמך כטיפוס מתבודד?
2. יש לך דחף מיני מוגזם?
3. חיפוש האמת הוא המניע העיקרי בחייך?
4. אתה שונא שטחיות באנשים אחרים?
5. אתה יצירתי מקורי באחרים?
6. אתה צנוע ומפחד להיות באור הזרקורים?
7. אתה מספק את עצמך ואתה הוא כל מה שאתה צריך?
8. יש לך בעיות חניכיים או הדרדרות במצב השיניים?
9. אתה מחפש את המסתוריות העמוקה הנמצאת מאחורי כל דבר?
10. האם אתה לא במגע עם רגשותיך?
11. יש לך כאבי גב?
12. אתה חסר טקט וגס רוח?
13. אתה חושש מאובדן שליטה?
14. אתה שונא בזבוזים ונוטה לשמור על הדברים?
15. אתה נוטה להתעמק בכל עניין?
17. קשה לך להתחלק עם האחרים?
18. אתה סובל כשאתה בבידוד ובבדידות?

קטגוריה שלישית
1.אימפולסיביים ורגשניים?
2.בעלי אישיות כריזמטית?
3. חשים צורך בבמה או קהל?
4.נוטים למוחצנות?
5. מתקשים לסרב לבקשות של אחרים?
6. נוטים לבעיות דיקציה במצבי לחץ ומצוקה?
7. בעלי נטיה להסמקה?
8.בעלי רגישות במערכת הדם-הלב, כלי הדם?
9.חובבים את הטעם המריר?
10.אוהבים להצחיק ולשחק דמויות?
11.מסתקרנים ממיסטיקה אך לא מעוניינים לעסוק בה.
12.בעלי נטיה לספונטניות?
13.לא אוהבים שגרה, ומחפשים תמיד חידושים ושינויים?
14. חשים צורך בחיזוקים ובאישורים?
15.מסתדרים עם סוגים רבים של אנשים?

קטגוריה רביעית
1. האם אתם שמרנים בגישה לדברים?
2. זקוקים לקביעות ומתקשים בשינויים?
3. מתקשים לקבל דעות שונות משלכם?
4. חווים משברי זהות?
5. זקוקים לחיים יציבים וברורים?
6. סובלים ממחשבות טורדניות?
7. רכושניים כלפי אנשים וחפצים?
8. נוטים לרחמים עצמיים ולמסכנות?
9. חשים צורך לגונן על אחרים?
10. אוהבים מאוד את הטעם המתוק?
11. בעלי חולשה במערכת העיכול?
12. נוטים להשמנה?
13. בעלי עודף ליחה בגוף?
14. בעלי מבנה גוף רחב ולעיתים עם עודף משקל?
15. עושים שימוש רב במילה "אני"?

קטגוריה חמישית
1. נוטים לקפדנות?
2. מתקשים לאלתר במצבי לחץ?
3. נוטים לשלוט בעניינים?
4. הגיוניים? לוגים? רציונליים?
5. נוסטלגים, נוטים להתרפק על העבר
6. מתקשים לקבל מחמאות?
7. בעלי נטיה גבוהה לאסטתיקה?
8. תכליתיים, לא אוהבים לבזבז זמן?
9. ממעטים במילים , מדוייקים מאוד
10. בעלי נטיה למחלות ריאה או מעיים?
11. לא אוהבים הפתעות ושינויים?
12. אוהבים להשמע לחוקים וכללים?
13. בעלי ביקורת עצמית וכלפי אחרים גבוהה?
14. נוטים לתאר תחושות, מחשבות בטון קבוע ללא שימוש ברגש?
15. מעדיפים שגרה?

סיכום:
קטגוריה 1: האלמנט הדומיננטי בחייכם הוא העץ.
קטגוריה 2: האלמנט הדומיננטי בחייכם הוא המים.
קטגוריה 3: האלמנט הדומיננטי בחייכם הוא האש.
קטגוריה 4: האלמנט הדומיננטי בחייכם הוא האדמה.
קטגוריה 5:האלמנט הדומיננטי בחייכם הוא מתכת

פרשנות האלמנטים:

טיפוס העץ :
טיפוס זה יוכל לבוא לידי ביטוי ע"י מבנה גוף צר וארוך,פנים גרמיות, שפת גוף קופצנית ומעט מתפזרת החוצה, גוון פנים ירקרק, בעל קול חזק ודומיננטיות של השרירים והגידים. כאשר ניכרת חולשה אצל טיפוס מסוג זה – הוא חש עצמו מתוסכל, ותשוש, הוא כעוס מאוד ובעל נטיות להתפרץ, ולפיכך הופך לאדם רגיש ובעל פגיעות גבוה. טיפוס אלו נמצאים במתח וניכרת אצלם נטייה ל"נדנדות מצבי רוח" . בכל מצב הם יימצאו מוכנים ודרוכים. טיפוסים אילו הינם יזמים , חובבי אתגרים ובעלי צורך בשליטה. אופיו הוא יצירתי מאוד והינו מוכשר בתחומי האומנות והמדע. נחוש, אחד שפותר בעיות, יוצר מאבקים, תחרותי ואינו אוהב להפסיד, דורש שליטה, אך גם כועס ויכול לאבד שליטה בקלות. בנוסף,קשה להרגיע אותם. העבודה היא חלק חשוב ובלתי נפרד מאישיותם וממי שמהם ותמיד יעשו הכל למען המטרה, גם תוך אי התחשבות בדרך אליה.

טיפוס האש :
ממעיט בערכם של דברים חומריים. אוהב ריגושים מחד וחברת אחרים מאידך, מבטל את מגבלות הפחד משינוי ומקיבעון. כאשר יש חולשה באלמנט האש – הוא מתבודד, מסתגר, מתכנס בתוך עצמו, נכנס לדיכאון -כעין כיבוי הלהבה, ולעתים נוטה להתפרצויות מאניות (כמו להבה מרצדת). האש מבטאת שמש, קיץ, חום, אקטיביות, שיא היצירה, ערנות וחיוניות. האש היא מעל כל שאר האלמנטים, זו האנרגיה הגבוהה ביותר המניעה את האדם. בלעדיה לא נוצר דבר. אנשים אילו יוצרים קשרים בקלות, והינם חברותיים וספונטניים. אנשי אש נוטים לסבול מחום. הם יילבשו בגדים קצרים גם בחורף ובקיץ המזגן הינו חברם הטוב ביותר. בגלל אופיים האקטיבי, לטיפוסים אילו נטייה ללחץ דם גבוה לעיתים. אלו אנשים בעלי פנים אדומות ויחסית רחבות בחלקם התחתון (בצורת אגס). ראש קטן, סנטר מחודד, אף נישרי ואוזניים בולטות. טיפוסים אילו הינם בעלי שער מסולסל או כאילו אשר נוטים לאבדו ולהקריח. מבנה גופם נוטה להיות  דק ובריא, אך עם נטיה לעגלגלות במרכז,  בבטן ובאיזור האגן. טיפוס מיוחד זה הינו אדם  בעל אנרגיות גבוהות ומוצא עצמו בפעילות רבה. אדם זה הינו אופטימי, נדיב ונכון לעזור, בעל נטייה לראות את חצי הכוס המלאה, והינו בעל כושר ביטוי מרשים. מרבית הזמן חם להם והם נוטים לשתות הרבה. אנשי אש נחשבים חכמים, מבריקים, בעלי יכולת למידה עצמית גבוה, ובעלי נוכחות בולטת בכל מקום.וכן נהנים מיכולת שכנוע גבוה. טיפוס האש תמיד יימצא במסע החיפוש אחד הידע, הבהירות והצלילות  המחשבתית. העיסוק המתאים להם הוא באמצעות  ראשם ולא עבודה פיסית. טיפוסים אילו נולדו לפסגות החיים והינם מלאי דינמיות ורוחניות. אנשים אילו ניחנים בצחוק מתגלגל ושמחת חיים. טיפוס האש הולך מהר והינו עסוק כל הזמן.

טיפוס האדמה :
מבנה גוף-נוטים להיות שמנמנים בעלי גוון עור צהבהב עד חום כהה, ראש גדול,פנים מרובעות, כפות ידיים ורגליים קצרות. אימהי (גם לגבי גברים), דואג, אוהב, מהווה את עמוד התווך של הבית, מייצג איזון ושאיפה לשיווי משקל, מאזן, מפשר בין 4 האלמנטים. אהוב ע'י אחרים, פותר קונפליקטים ע'י כך שיכול להזדהות עם כל צד בקונפליקט. כאשר יש חולשה באלמנט האדמה הוא הופך לחסר יציבות, חסר ביטחון, תובעני  ואף אובססיבי.אילו הם אנשים בעלי מבנה גוף רחב, צבע עור צהבהב. נוטים לקנות לעצמם הרבה דברים בכדי להרגיש מרופדים. מעדיפים להתאים עצמם לסביבה ולנסיבות, אין להם כיוון מוגדר. מתלבשים על פי צו האופנה, מונחים ע"י הסביבה ומתאימים עצמם כזיקית.מדובר באנשי מצפון, בעלי יכולת נתינה עצומה, לא אוהבים לריב, חושבים היטב לפני שיואמרו דבר מה בכדי לא לפגוע. כמו כן, הם אוהבים סביבם אנשים ועלולים להפגע באופן אישי כשלחבר קרוב נעשה עוול. טיפוסי האדמה אוהבים להמציא דברים, בעלי דמיון עשיר. יכולים להיות אומנים וסופרים טובים. המוח שלהם עובד בצורה עגולה, דיבור מתנגן עם הרבה אסוציאציות. טיפוסים אילו לא מתאימים בלהוביל דברים כיוון שטוב להם בכל מקום והם מתאימים עצמם לסביבה.

טיפוס המתכת :
מבנה גוף- כתפיים צרות ומכונסות, גוון פנים לבנבן-חיוור,עור הידיים עדין ויפה. מצטיין בהגיון חד ויכולת ניתוח גבוהה,החלטי ותכליתי מאוד,עצמאות מחשבתית ובכוח רצון חזק. האיבר הדומיננטי אצלו, לפי הרפואה הסינית, הוא הריאות, הקשורות לשליטה.
כאשר יש חולשה באלמנט המתכת, הכפייתיות משתלטת, האדם הופך ליותר מקובע, ובמקביל חש את עצמו באי סדר, דבר המביא אותו לביקורת עצמית קשה, צער ואכזבה מעצמו. מדובר באנשים רזים בעלי מרקם עור לבן וגוון פנים חיוור. כתפיהם נוטות קדימה. בעלי נטיה לסבול מיובש בפנים ובשפתיים. אילו הם אנשים מופנמים המתעסקים בפרטים הקטנים. סדר וארגון חשוב להם מאוד וכנ"ל גם יושר וגבולות. הם מאוד מחושבים, חסרי ספונטניות. לכל דבר שנעשה יש סיבה. טיפוסים אילולעתים יוצרים סביבם חומה, כלפי חוץ נראה שהם יצורים בודדים. בפנים הם הומניטריים ובעלי לב רחב. הבעיה היא שקשה להם לשחרר – לתקשר בחופשיות, להביע את אשר על ליבם ולבכות. אנשים אלו מאוד קשים עם עצמם ועם הסביבה. חסרי פשרות.יעדיפו ללכת לטיפול ברפואה טבעית מאשר לפנות לפסיכולוג ולדבר על עצמם. כמו כן, הינם בעלי זיכרון מצוין לפרטים.

טיפוס המים :
אצל טיפוס המים קיימת נטיה לסבול מחרדות. בנוסף הם ביקורתיים ומעדיפים לשמור על אנונימיות  ועל אלמנט של מסתורין בכל הנוגע לאופיים וחייהם. טיפוס המים הינו טיפוס רגיש, שקט, מסוגר ומסתגר. מדובר באדם מאופק אשר לעתים אינו מתחבר בקלות ונוטה לביישנות. לטיפוס זה נטייה לחקירת נבכי הנפש והאמת.  חולשה באלמנט המים יתבטא בנבירת האדם בעברו עד כדי תקיעות והשאבות לפחדים הן שלו והן של סביבתו ותחת להתייצב מולם הוא יסתגר ויהיה שקט ומפוחד. אדם זה הינו בעל  מבנה גרמי וחזק. האגן שלהם רחב והינם בעלי נטייה להשמנה. הם בעלי שיער רב. למרות סבר פניהם החמור והמטעה הינם אנשים נעימים. אנשים אילו אילו הינם אנשי רוח, בעלי עוצמה וביטחון עצמי. הם אינם  זקוקים לסיפוקים או אישורים מהסביבה, ולרווחתם- טוב להם עם עצמם. טיפוסים אילו ניחנים בהרבה כוחות נסתרים ולא תמיד מודעים לכוחם הנפשי . טיפוס זה לא ינקוט  בקיצורי דרך, ויעברו ויעשו הכל בצורה יסודית ביותר.

אני מצאתי את עצמי בקלות בתוך חמשת הטיפוסים, האפיון היה כל כך מדוייק עבורי וכל כך נכון שלמרות שאין זה תחום התמחותי, בחרתי להביא עבורכם את מבחן המודעות המרתק הזה.

המקצוע הטיפולי הינו לא מקצוע אלא ייעוד. אינך יכול לבחור ולהיות מטפל כקריירה אלא לאמץ זאת כדרך חיים. הבחירה במקצוע הטיפולי מביאה עימה סיפוק עצום ותחושת ייעוד והגשמה אישית אולם מציבה בפני המטפל, ובפרט המטפל המתחיל, גם אתגרים רבים הנובעים הן מעצם העיסוק בטיפול והן מעצם הצורך לשווק את עצמו. במהלך עבודתי הן כמטפל והן כיועץ שיווקי למטפלים, זיהיתי מספר מיתוסים ואמונות רווחות בקרב  מטפלים אשר מונעות מהם להתקדם מבחינה מקצועית ולעיתים תכופות אף לעזוב את המקצוע. במאמר זה אפרט מיתוסים ואמונות אילו, כפי שאני נתקל בהם:

1. מיתוס ה"שיווק מפה לאוזן"- זהו אולי המיתוס הנפוץ ביותר והמטעה ביותר. מטפלים רבים, רבים מידי, מאמינים כי הלקוחות שלהם יגיעו בעקבות המלצות של חברים, קרובי משפחה ומטופלים אחרים שלהם. זהו המיתוס "המסוכן" ביותר אשר למעשה מונע ממטפלים לשווק את עצמם. האמונה כי מישהו אחר ידאג לפרנסתם נובעת מעצם העובדה כי רובם אינם יודעם לעסוק בשיווק ומכירות ולכן מעדיפים לחשוב כי המטופלים שלהם יגיעו רק מעצם היותם מטפלים ומעצם דאגתה של הסביבה לרווחתם הכלכלית. זוהי טעות נפוצה במיוחד אשר מפילה מטפלים רבים אשר נוכחים מהר מאד לדעת כי כמות המטופלים אשר מגיעה בעקבות המלצות הינה נמוכה מאד, עד כדי כמעט לא קיימת בשלבי העבודה הראשונים שלהם.
2. "מטפל לא צריך לשווק את עצמו" – לא אחת אני מתקל במטפלים אשר לא רוצים לשווק את עצמם. הם רואים בפעולת השיווק והנוכחות האינטרנטית כזילות של המקצוע. זוהי, כמובן, טעות בסיסית קשה. בהמשך לסעיף אחד, מטפל הינו איש מקצוע. כאיש מקצוע ובדיוק בבכל ארגון, קטן כגדול, השיווק והמכירות הינם ליבת העסק. ללא שיווק ומכירות לעסק לא תהיה הכנסה ולפיכך לא יוכל להתקיים. מטפלים מרגישים שלא בנוח "לשווק את מרכולתם בראש חוצות" וכך נמנעים למעשה מהדבר הנחוץ להם ביותר- חשיפה".
3. "מה אני מבין באינטרנט הזה"- האינטרנט הוא כלי מדהים. היישומים שניתן לעשות בו הם כמעט אינסופיים. המגבלה היחידה הקיימת היא שצריך לדעת כיצד להתנהל ולהשתמש בו. מטפלים רבים אותם אני פוגש הינם טכנופוביים מוצהרים ונרתעים מאש בכל הקשור לקידמה וטכנולוגיה. מעטים מהם טורחים לשבת וללמוד את רזיו של הכלי המדהים הזה ולעשות בו שימוש מושכל להשגת ידע או קידום ושיווק עצמי.
4. "אם אני אגבה מחיר נמוך יבואו יותר לקוחות"- מטפלים רבים גובים מחיר נמוך עבור שרותיהם, נמוך מידי. הדבר נובע , לעיתים, הן מחוסר בטחון עצמי בכישוריהם המקצועיים והן מתוך אמונה כי מה שהלקוח מחפש הינו מחיר נמוך. תמחור הינו אמצעי אסטרטגי לבידול ומיצוב. מוצר זול נתפס כנחות ואילו מוצר יקר נתפס כיוקרתי ואכותי. תמחור נמוך מידי של השירות של המטפל עשוי לא רק להביא לרמת הכנסה נמוכה מאד עבורו אלא גם אמצעי לבידול שלילי מול התחרות.

]]> http://www.orish.co.il/?feed=rss2&p=2148 0 http://www.orish.co.il/?p=1987 http://www.orish.co.il/?p=1987#comments Tue, 02 Aug 2011 14:09:49 +0000 ‫admin‬ http://www.orish.co.il/?p=1987

אחד מתחומי ההתמחות המרכזיים שלי הוא פענוח ואבחון ציורי מבוגרים. התחום השני בו אני עוסק הוא שיווק ומיתוג אישי של מטפלים. איך קשורים שני התחומים הכל כך שונים אחד מהשני? ובכן, ישנו קשר הדוק, מתברר. אחד האלמנטים המשמעותיים ביותר אליו מעניקים תשומת לב רבה הינו בחירת הצבעים ע"י המטופל. לכל צבע תדר משלו, אנרגיה משל עצמו והוא מעיד כאלף מונים על המצייר, על תפיסתו בנושאים שונים, על קווי אופי דומיננטיים ועדויות על תפיסות שונות. האדם מביע עצמו באמצעות צורה וצבע ולעיתים רבות, למעשה לרוב, אינו מודע מדוע בחר את הצבע שבחר ומה הדבר מעיד עליו. אולם, בבואנו לחקור את מהות הבחירה מול אופיו של האדם אנו מוצאים תמיד הלימה בין השניים. אם כן, הצבע מהווה מראה לנפשו של האדם, לתפסיותיו בנושאים שונים ועמדתו בנוגע לדברים רבים. אז מה הקשר לשיווק ומיתוג? בחירת הצבעים הנכונה הינה קריטית כאשר באים למתג ולמכור. כל צבע מעביר לקונה הפוטנציאלי מסר אחר ומניע אותו לפעולה והלך חשיבה אחרים. חישבו לרגע על מרבית האריזות של מוצרי הדיאט: מהם הצבעים המאפיינים אותם? הירוק והלבן שולטים פעמים רבות בתמהיל הצבעים המרכיבים את העטיפה. נדיר יהיה למצוא מוצרים אשר חרטו על דגלם את הבריאות צבעים עזים כמו שחור או צבעים כמו אפור. ומדוע? הירוק הוא צבע המעיד על צמיחה וגדילה. לבן מסמל אלמנט של טוהר וניקיון. שימו לב, לפיכך, לעיצוב בקבוק הקולה הרגיל מול עיצוב בקבוק הקולה הדיאטטי. בבקבוק הקולה הרגיל שולטים השחור והאדום, שני צבעים דומיננטיים ועזים במיוחד. המותג דיאט קולה נעזר בעיקר בצבע הלבן ,כאשר הלוגו של השם נשאר אדום, כאשר בצורה זו הוא "מתכתב" עם הלוגו המקורי.  המסר עובר באמצעות הצבע- זוהי עדיין אותה הקולה שאתם מכירים אך היא שונה, היא "נקייה, טהורה" יותר ולכן גם "בריאה" יותר. אין זה משנה כי במציאות כמויות האספרטיים, אותו ממתיק מלאכותי אשר נעשה בו שימוש במשקאות הדיאטטיים, הינו לא בריא, ואולי אף פחות בריא מכומויות הסוכר שישנה בקולה הרגילה. השכנוע נעשה באמצעות הצבע, המיתוג והתדמית.

אם, כפי שראינו, לבחירת הצבע הנכונה על ידי המותג ישנה השפעה מכרעת על תפיסת הצרכן את המוצר והמותג ולפיכך על החלטת הקנייה שלו. הבה נסתכל על כמה עובדות מרתקות מעולם השיווק והצבע:

• הלקוחות מייחסים חשיבות בגובה של 93 אחוזים לחזות המוצר.
• צבועוניות המוצר מהווה כ 85 אחוזים כגורם הקנייה המשמעותי של המוצר.
• הצבע משפיע ברמה של כ 80 אחוז על תודעת המותג כולו.

עיון בשלושת העובדות הנ"ל מעידות כאלף מונים על חשיבות בחירת צבע המותג. לכן, כאשר אנו באים למתג או לייצר מוצר חדש, יש לתת שימת דגש מירבית לבחירת הצבעוניות שלו. מטפל, למשל, לעולם לא יבחר (כך אני מקווה בכל אופן…) בצבע השחור כצבע הדומיננטי שלו. הצבע השחור אינו משדר את הרכות, ההכלה והאמפטיה הנדרשים מבעל מקצוע מעין זה ולכן הדבר יביא לאפקט לא מודע הפוך על מטופלים פוטנציאליים. אם כן, מהי משמעותם של הצבעים מבחינה שיווקית-

• ירוק: משדר רוגע, נינוחות ובריאות. צבע מרגיע. מייצג יציבות והרמוניה.
• כחול: משדר אמון ובטיחות.
• אדום: צבע אנרגטי. מייצר תחושה של "דחיפות".  צבע זה תופס תשומת לב – מתאים מאוד לעשיית רושם ראשוני.
• צהוב: זהו צבע המשדר אופטימיות וכן נחשב לצבע "צעיר". מעורר תשומת לב.מייצג אינטלקט, פעילות מחשבתית ויכולת מחשבתית הגיונית.
• סגול: משדר רגיעה ואמת. כמו כן, מיוחסות לו תכונות של רוחניות,אצולה ומלוכה.  מסמל כוח, סמכות ומנהיגות רוחנית. לכן, אם רוצים להדגיש כי החברה בעלת מומחיות זהו צבע מצויין.
• שחור:  משדר יוקרה
• ורוד: צבע רומנטי ונשי וכן צבע ילדותי
• כתום: צבע המניע לפעולה.לעיתים קרובות הוא מקושר  למקוריות וייחודיות.
• לבן: צבע זה בעל אסוציאציה לשלמות וטוהר.  טוב ליצירת  תחושת אמון.
• חום: מעיד  על מעשיות וגישה ארצית.

אם כן, כפי שניתן לראות ,כל צבע משדר מסר אחר ובעל תדר משל עצמו. ישנה חשיבות עצומה בבחירת הצבע כאשר מגיעים לעצב את הלוגו של המותג. לקריאת חשיבות עיצוב הלוגו והצבעוניות שלו ניתן לקרוא במאמר הבא.

אז אם אתם עומדים לפני תהליך מיתוג או משקיעים מחשבה ומחקר בדרכים לקידום העסק שלכם, הביאו בחשבון את חשיבות הצבע- זה קריטי.