לישון כפיות עם הלאפטופ – חוויותי האישיות כסטארטאפיסט – חלק ראשון

לישון כפיות עם הלאפטופ – חוויותי האישיות כסטארטאפיסט – חלק ראשון

יום אחד אני אשב על כסא הנדנדה עם הנכדים שלי והכלב המנומנם מול האח עם הגחלים הלוחשות (בהנחה שאני אעבור עד אז לשוויץ) ואספר להם איך הייתי שותף להקמת סטארט אפ. אני לא אספר להם איך הכרתי את סבתא שלהם כי בשביל זה יש את פייסבוק. אני אסדר את המשקפיים העבים על אפי , אדליק את המקטרת ואגלגל את קורות חיי כסטארט אפיסט. בינתיים אתם יכולים לקרוא את זה כאן לפניהם.

לפני מלאן ת’לפים שנים היה לי סטארט אפ, כזה כמו שקוראים עליו בדה-מרקר רק בלי סיפור האקזיט  🙄 את הסטארט-אפ הקמתי עם שותף. מה עשינו שם? את מה שידעתי לעשות הכי טוב : תוכן. החברה עסקה בפיתוח משחקים מבוססי מותגים לסלולאר. על מנת להבין את הקונטקסט הכללי של הסיפור צריך להבין את רוח התקופה שבה הכל קרה. באותו זמן לא היו סמארטפונים וחושך על פני תהום. הטלפונים באותה תקופה לא היו “חכמים” ולא הגיבו במהירות למגע יד אדם ופייסבוק הייתה חלום רחוק. נוקיה אז שלטה ביד רמה בשוק המכשירים הסלולאריים ו Apple היה רק תפוח. בקיצור, מזמן. איך הזמן רץ מהר כשעובדים כל כך קשה. 

יש לי לא מעט חברים סטארטאפיסטים או כאלו שמעורבים בעולם הסטארטאפים. רובם חבר’ה רציניים ואיכותיים שחיים בעיקר מאנדרנלין , קפאין , פיצה קרה וחלום אחד גדול . החיים כסטארטאפיסט נראים די זוהרים מבחוץ למי שלא יודע מה קורה מבפנים, מי שלא יודע כמה לחץ כרוך בהקמה וניהול של מיזם משלך, כמה לחץ (המילה הזאת תחזור עוד המון פעמים בתוך הבלוג הזה) יש בתקשורת עם המשקיעים וכמה המושגים “לוחות זמנים” , “השקה” ו “משתמשים” מנהלים את החיים שלך. כמו בהרבה תעשיות שנראות זוהרות מבחוץ , כמו פרסום למשל, הדברים אחרים לגמרי מבפנים – השעות הבלתי נגמרות , המתח רוב הזמן, הייאוש מידי פעם, רגעי האושר הקטנים והנדירים ובעיקר – התקווה שמניעה אותך והלהט הפנימי והאמונה בעשייה. 

אז הנה הסיפור כמו שאני זוכר אותו, הנה מתחילים. 

מתחילים מההתחלה – ההזדמנות

כל סיפור טוב מתחיל מאיפושהו, ותמיד זה מההתחלה וזה לא חשוב אם הסוף טוב או לא. אצלי ההתחלה הייתה בזה שנקרתה לנו הזדמנות מדהימה – לקבל את הזיכיון לייצר גרסאות סלולאריות של מותגי משחקי קונסולות ומחשב לטלפונים ניידים. על מנת להבין את גודל המעמד, צריך להבין את רוח התקופה בתעשייה – המפעילות הסלולאריות שלטו ביד רמה בשוק התוכן הסלולארי, מחירי המשחקים היו גבוהים ומשחקים מבוססי מותג היו צפויים להרוויח הרבה מאד כסף. שתי בעיות בדרך לשם – להשיג את הזיכיון למותג ואת הכסף לפיתוח ושיווק. מעבר לזה? הכל דבש…

במקרה הפרטי שלי האגדה מספרת שנקרתה לנו הזדמנות מדהימה לייצר גרסאות סלולאריות למותגים ידועים של משחקי מחשב וקונסולות, הזדמנות של פעם בחיים לשני חבר’ה מפתח תקווה ונתניה , שתי קלישאות אורבניות מובהקות. נוצר קשר עם אחת מחברות המשחקים הגדולות בארה”ב והם הביעו נכונות לתת לנו את הזיכיון לייצר גרסאות מובייל ללהיטים שלהם, בוננזה. מכאן התחילה רכבת שדים מטורפת. מצד אחד, לעבוד על ההסכם מולם, מצד שני לגייס כסף ממשקיעים לממש את החזון. עד היום לא החלטתי מה היה יותר קשה ומתיש.

אז קיבלנו את הצ’אנס לקבל את הזיכיון לחברת-על באותה תקופה : Midway. ענקית המדיה הדיגיטלית הייתה הבעלים של כמה מותגי-על כמו סדרת משחקי המכות (בלשון עדינה…) Mortal kombat ואיתם ניהלנו את הדיאלוג על מנת לייצר גרסאות סלולאריות למשחקים שלהם. בשביל גיימר כמוני – חלום רטוב. כשהתבגרתי ביליתי שעות על גבי שעות מול מסכים שונים בניסיונות לפצח ראשים מצויירים ולהקפיץ שרברבים משופמים על גבי צבים. פתאום לקבל הזדמנות לעבוד עם החברה שייצרה את גיבורי הילדות שלי היה משהו ענק, קפיצת ראש לבריכה של הגדולים בלי מצופים. 

בסרטון : טריילר למשחק החדש בסדרה

באותה תקופה מדוברת כל הקריירה שלי נסבה סביב משחקים והייתי מנהל תחום המשחקים באורנג’. באותם ימים התעשייה רק התחילה את צעדיה הראשונים והכל היה חדש וראשוני, מה SMS ועד האינטרנט הסלולארי, דברים שהיום נראים מובנים מאליהם וטריוויאליים עבור כל אחד. מדובר היה בתקופה מרגשת וחלוצית ומצאתי את עצמי מפיק משחקים, יוצר קשרי עבודה עם מפתחות גדולות מחו”ל וממציא ומיישם מודלים שיווקיים חדשים ועובד עם אנשים מוכשרים ומדהימים. אני לא חושב שכל אחד זכה לתקופה כזאת במהלך הקריירה שלו, התמזל מזלי כנראה. או שהייתי ה Gamer הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון. 

יום אחד ישבתי במשרד והגיע טלפון ממי שעתיד להיות השותף שלי. “רוצה לייצר את המשחקים הסלולאריים של Midway?” הוא שאל. בהתחלה ניסיתי לזהות אם זה הקול של יגאל שילון או אלי יצפאן אבל זה היה באמת הוא. התברר שהוא היה בתערוכת המשחקים הגדולה בעולם, ה E3 בלוס אנג’לס, ופגש את נציג החברה שהביע נכונות להתקדם אתנו. שמרתי על קור רוח ופאסון וכמובן שחיבקתי את האפרכסת. אמרתי לו שזה לא מצחיק ושלא משחקים עם לב של גיימר ושאם זה לא נכון עדיף לו להצטרף לתוכנית להגנת עדים. 

אז התברר שזה נכון ושהוא יכול היה להמשיך את חייו השלווים בחיק משפחתו בארץ. צרחתי בלחישה לתוך הטלפון שבטח שאני רוצה. מכאן הכל התחיל להתגלגל כמו כדור שלג. הוא חזר לארץ והתחלנו לעבוד על שני הדברים המרכזיים שאני אדבר עליהם בפוסטים הבאים : החוזה והגיוס. 

תגובות

תגובה

אודות

אורי שקד, חייט תוכן, כותב ומאהב, קופירייטר מקצועי ובשלן חובב. אני כותב למחייתי ומבשל להנאתי, לפעמים חושב שזה היה צריך להיות להיפך. מתעסק עם המילה הכתובה ומקווה שהיא תתעסק איתי בחזרה יום אחד. בעלים בחברת keyword למתן שירותי תוכן לארגונים וחברות. בעל הפרעת כשף וריכוז וחובב טלוויזה מושבע. לא יכול לסבול חום ולחות וסובל כשקר. בעל בלוג אוכל הרחוב "אורי שקד | אוכל בעמידה"- www.theredman.co.il

השארת תגובה